שלום דוקטור, תינוק היום בן 8 חודשים,לידה בזמן, בזירוז, הייתה לידה טראומטית,האבחנה: שיתוק דו"צ במיתרי הקול,עבר ניתוח טראכוסטום בגיל חודשיים וחצי בפגייה ואז שוחרר. היינו בביקורת לאחר 4 חודשים אחרי הטראכוסטום היילד הייה בן חצי שנה ללא שינוי ללא תזוזה) הילד בגיל שבועיים עבר mri נמצא תקין, אין הימצאות של מחלה נויורולוגית. הסיבה לא ידועה. מנסיונך ממקרים קודמים האם פעולת המיתרים משתקמת אצל רוב התינוקות וחוזרת לפעול או שבדרך כלל כשזה מולד/טראומטי זה נשאר קבוע? והאם הגישה במקרים כאלה היא להשאיר את הקנולה (שצפוי עיכוב בהתפתחות, בגלל דיבור,מסגרות חינוך,וכו..) או לבצע הליך כירורגי? (הגדלת פתח האוויר או אחת האפשרויות שציינת)?האם ניתוחים כאלה לרוב מביאים תוצאה טובה או מלווים בהרבה צרות(אספירציה וכו..)
שלום, ההיסטוריה שאתה מתאר כאן סבוכה וקשה לייעץ מבלי לבדוק את התינוק. באופן כללי, בילודים עם שיתוק מיתר קול "טראומטי" ניתן לצפות להתאוששות של העצב אפילו שנה-שנתיים לאחר המקרה. בעזרת בדיקת הולכה בשרירי הגרון ניתן לחזות האם קיים סיכוי להתאוששות בתנועת המיתרים או לא. אם יש צפי להתאוששות התנועה, כנראה שכדאי להמשיך עם הטרכיאוסטומיה עד להתאוששות. אם הבדיקה מראה שאין צפי להתאוששות אז אפשר לשקול הליכים כירורגיים לפתיחת המיתרים, חלקם הפיכים וחלקם אינם הפיכים. הם כרוכים במידה זו או אחרת בסכנה לשאיפת מזון לריאות ולקול חלש. ניתן לדבר גם עם טרכיאוסטומיה. זה מצריך שסתום מיוחד ותרגול. בענין זה מומלץ לפנות לקלינאית תקשורת להתאמה ותרגול.
תינוק היום בן 8 חודשים,לידה בזמן, בזירוז, הייתה לידה טראומטית,האבחנה: שיתוק דו"צ במיתרי הקול,עבר ניתוח טראכוסטום בגיל חודשיים וחצי בפגייה ואז שוחרר.
היינו בביקורת לאחר 4 חודשים אחרי הטראכוסטום היילד הייה בן חצי שנה ללא שינוי ללא תזוזה) הילד בגיל שבועיים עבר mri נמצא תקין, אין הימצאות של מחלה נויורולוגית. הסיבה לא ידועה.
מנסיונך ממקרים קודמים האם פעולת המיתרים משתקמת אצל רוב התינוקות וחוזרת לפעול
או שבדרך כלל כשזה מולד/טראומטי זה נשאר קבוע?
והאם הגישה במקרים כאלה היא להשאיר את הקנולה
(שצפוי עיכוב בהתפתחות, בגלל דיבור,מסגרות חינוך,וכו..)
או לבצע הליך כירורגי? (הגדלת פתח האוויר או אחת האפשרויות שציינת)?האם ניתוחים כאלה לרוב מביאים תוצאה טובה
או מלווים בהרבה צרות(אספירציה וכו..)
ההיסטוריה שאתה מתאר כאן סבוכה וקשה לייעץ מבלי לבדוק את התינוק.
באופן כללי, בילודים עם שיתוק מיתר קול "טראומטי" ניתן לצפות להתאוששות של העצב אפילו שנה-שנתיים לאחר המקרה.
בעזרת בדיקת הולכה בשרירי הגרון ניתן לחזות האם קיים סיכוי להתאוששות בתנועת המיתרים או לא.
אם יש צפי להתאוששות התנועה, כנראה שכדאי להמשיך עם הטרכיאוסטומיה עד להתאוששות.
אם הבדיקה מראה שאין צפי להתאוששות אז אפשר לשקול הליכים כירורגיים לפתיחת המיתרים, חלקם הפיכים וחלקם אינם הפיכים. הם כרוכים במידה זו או אחרת בסכנה לשאיפת מזון לריאות ולקול חלש.
ניתן לדבר גם עם טרכיאוסטומיה. זה מצריך שסתום מיוחד ותרגול. בענין זה מומלץ לפנות לקלינאית תקשורת להתאמה ותרגול.
בברכה,
בברכה,
ד"ר יעל אסטרייכר-קדם